צמדי הניגודים - שינוי גישה


לפני כל שיעור יוגה, עוד לפני שהתלמידים מגיעים, אני שוקלת אם לפתוח חלונות ולהפעיל קירור או חמום. כולי כוונות טובות להנעים את האווירה לתלמידים ולי בשיעור. אני יודעת שלמעשה אין באפשרותי לכוון לרצון כולם, משום שאנו כה שונים ברצונותינו. והנה נכנס תלמיד ופותח את החלון וטוען שמחניק פה. בא אחר ומבקש לסגור 'כי רוח פרצים וזה לא טוב לגב'. בסופו של דבר, בנעימות ועם הרבה סובלנות מצד כולם (הרי כולנו יוגים) מגיעים לעמק השווה. בזמן המדיטציה ותרגילי הנשימה, יש שמתעטפים בבד דק  או בשמיכה ויש שלא. עם תחילת אימון האסנות, לאחר סוריאנמסקר אחד או שניים, יש תלמידים המורידים סוודר, ויש המבקשים לפתוח חלון או לסגור את החימום, ובסבב שני, ובנעימות מצד כולם, אנו מגיעים להסכמה. הריטואל חוזר על עצמו שוב ושוב וגורם לי להרהר בכך רבות.

חשבתי לעצמי כיצד אנו מנסים בכל מאודנו לשהות בטמפרטורה הנוחה לנו. ממזגים ומאווררים בבית, באוטו ובמקום העבודה. לובשים בגדים שיותר ויותר שומרים על חום הגוף ובכל זאת קלים במשקלם. לא ירחק היום ובכל בגד יהיה כפתור עם וויסות טמפרטורה כך שנרגיש נוח גם כשנצא לטבע. עוד מעט לא נצטרך כלל למנגנון וויסות הטמפרטורה בגוף - לא נרעד בקור ולא נזיע בחום.

האם אין אנו מוותרים כך על משהו?  

אני נזכרת בתלמיד מסוים לפני שנים, בשיעור בעונת החורף. אותו תלמיד התהלך יחף על הרצפה הקרה, כשכפות רגליו פרושות כאילו אין הקור מטריד אותו. בעוד אני, כשהייתי צריכה לגשת לתלמיד בקצה הרחוק בחדר, כיווצתי את כפות רגלי ואפילו הלכתי על הבהונות בגלל אי הנעימות מקור הרצפה. בשיחה עם אותו תלמיד הוא אמר לי: "אני נהנה כך לפרוש את כפות רגלי ולהרגיש את הקור...תנסי". אכן ניסיתי, ואף התמסרתי לכך. למדתי ליהנות מהקרירות בכפות רגלי גם בעונת החורף.

כך התחברתי לשתי סוטרות מתוך 'יוגה סוטרה של פטנג'לי'. האחת: "גישה של חביבות, רחמים, שמחה, שוויון נפש כלפי מושאים הגורמים לאושר, סבל, שכר ועונש - מצלילה את התודעה" (פרק ו סוטרה 33). אם נאמץ את המושג 'שוויון נפש' במשמעות 'יחס שווה' - האם אפשר להתייחס ב-'יחס שווה' לאיכויות שונות בעולם? האם נוכל 'להתחסן מפני צמדי הניגודים?' כפי שכתוב בסוטרה אחרת (פרק וו סוטרה 48). בדוגמא שלעיל תיארתי את ההתייחסות לניגודים קור וחום. אך הדבר אינו שונה לגבי כל תכונה או איכות שאנו במגע איתה בחיים.

הבנתי שלמעשה זו הגישה שיש לשנותה. לא רק לקבל את האיכויות השונות אלא אף להרגיש התרחבות בלב בשל כך. למדתי לקבל וליהנות מהשתנות העונות ומאיכותה של כל עונה. למדתי לקבל וליהנות מהמגוון העצום של בני האדם, הנופים, מגוון היצירות שאני נחשפת אליהן, המאכלים..וכו' וכו'.

למה הדבר דומה? האם בגלל שאני פחות אוהבת את הצבע הצהוב הייתי רוצה שיגרע הצבע הזה מהקשת בענן? לא! היופי הוא במגוון הצבעים המרכיב אותה.

היופי הוא ברוח קרירה בחורף ובשמש המחממת בקיץ. היופי הוא במכונית חדשה המחליקה בנחת על הכביש ובמכונית ישנה שעוד מצליחה להביא אותנו למחוז חפצנו למרות גילה. היופי הוא באדם זה החכם כל כך במחשבים ובאדם אחר היודע להכין שקשוקה מדהימה. היופי הוא להסתכל על תינוק רענן ובסבתו הבאה בשנים המתמוגגת מחיוכו. כל אלה ועוד הרבה, מביאים להתרחבות הלב.

 

שלח תגובה

:
 

: (לא חובה)


:
 

 


תגובות